"בליז'ענסק, השמים מזוככים מתפילותיו של רבי אלימלך"
(האוהב ישראל מאפטא)
"דאס הימל איז דא היילינג" – השמיים קדושים פה!
(רבי יחזקאל משינאווא) |
הכנסת אורחים ליז'ענסק
אין לב יהודי שהשם ליז'ענסק אינו מעלה בו המיה של התרגשות. כמו יד נעלמת נוטלת אתכם מאוירת החולין שסביב, ומעלה אתכם מעלה מעלה...
ליז'ענסק!
מי שזכה להיות שם, נסחף מיד אל תחושת ההתעלות, אל ההתרגשות המלחלחת את העיניים, אל התפילות מלאות ההוד והרהורי התשובה המתדפקים בלב. את הטיסה שכולה ציפיה דרוכה, השהות החולפת כבחלום אצל 'הרבי רבי אלימלך' זיע"א והחזרה הביתה, נחיתה רכה לתוך חיי העולם הזה, אחרי שהיה בפלנטה מרוממת ומקודשת אחרת.
מי שלא זכה – מרגיש את הרצון להיות שם, את השאיפה, את התקווה וההבטחה העצמית ש'פעם עוד אגיע לשם, בעזרת השם'.
אין יהודי שליז'ענסק אינו אומר לו דבר. ליז'ענסק מדבר אל כולנו, ללא יוצא מן הכלל.
לפני חמש עשרה שנים
עד לפני עשור וחצי, היה השם ליז'ענסק אומר גם: שממון יהודי למלוא האופק, אין בית הכנסת, אין מקווה, אין מקום שיש בו חלב ופת ישראל, וקור של מינוס כמה עשרות מעלות מתחת לאפס. בכל הסביבה אין מקום אחד שאפשר להתרווח בו לרגע או כוס תה להתחמם בה.
אחרי נסיעה מפרקת עצמות באוטובוסים רעועים משדה התעופה ועד ליז'ענסק, היה רק אוהל ללא חימום, וקור אימים שגזל מהבאים את מנוחת הנפש הדרושה לתפילה מעומק הלב... לעיתים, האכזבה היתה קשה מנשוא. כל כך הרבה טרחות טרחו יהודים כדי להגיע לשם, כל כך הרבה יגיעות יגעו. כל כך הרבה זמן וכסף, מאמץ וכוח. למעלה מזה – כל כך הרבה הכנות רוחניות ונפשיות, כל כך הרבה שאיפות - - -
אבל המציאות העגומה סטרה על הלחי: איך אפשר לעמוד ולהתפלל ככה? האם אפשר בתנאים כאלה לשפוך את הנפש, להשתפך בתפילה שכולה חום ולהט, רחמים ותחנונים?!
וכשהיה צריך לחפש על איזו דלת גויית בסביבה ניתן לנקוש כדי לבקש בשפל קול להכנס לרגע –היה זה בלתי נעים בהחלט. לפעמים אי הנעימות גם היא לא הועילה, ובצער עצום צריך היה לחפש מהר תחבורה חזרה, למקום שיש בו נפש יהודיה אצלה אפשר להתארח, או חזרה אל בית המלון.
מבוגרים רבים לא העזו לנסוע לשם, וגם צעירים – חשבו הרבה יותר מפעמיים. ארבע וחצי שעות נסיעה מוורשה לליז'ענסק, ארבע וחצי שעות נסיעה בחזרה. האם כל אחד מסוגל להתקיים ללא תנאים אלמנטריים במשך כל כך הרבה שעות, שלא לדבר על צרכי תפילה במקום עצמו?
אבן שואבת
'הכנסת אורחים ליז'ענסק' הרימה את הכפפה.
לא עוד יהודים המגיעים אחרי תשע שעות טיסה מארה"ב (או ארבע מארה"ק), ניטלטלים שעות על שעות באוטובוסים משדה התעופה ועד הציון הקדוש, ובסוף חוזרים כלעומת שבאו, כי הקור הפולני העז והעדר התנאים אינם מאפשרים להם לשהות במקום יותר משעה קלה, נטולה גם היא ריכוז וכוונה. לא עוד יהודים המגיעים אל השממון והקיפאון, בלי מקום להשיב את הנפש!
בשנה הראשונה היו חדר השירות הבודד, ביתן קטן מחומם ומיחם לשפות ממנו תה או קפה – מציאה יקרה שביקרות, 'מהפכה' אמיתית, שכל מי שהגיע לשם ברך אותה מעומק ליבו... הרי עד אז היו צריכים להסתדר בלי זה!
עד היום עוד מתנגנים באזניים האיחולים והברכות שהורעפו על 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' באותה שנה ראשונה... הקרצ'מע, בית המרזח הגויי שעבר 'הסבה' ונתן את השירותים האלה – הפך להיות אבן שואבת לכל מי שהגיע אז לליז'ענסק.
בשנה הבאה, כמובן מאליו, חיפשו הבאים את ה'רווח והצלה' שהיה שם אשתקד. הפעם נוספה גם עוגה, נוספו כסאות ושלחנות לשבת סביבם, ובעיקר – חדרי שירות וחימום, חימום שממיס את השלג, מפשיר את הגוף הקפוא, ונותן גם לתפילות ולדמעות למצוא את הדרך החוצה...
גם באוהל עצמו הותקן חימום. שוב לא היה צריך לברוח מהציון הקדוש אחרי כמה דקות, כשהאברים קפאו אחד לאחד. ניתן היה להאריך בתפילה ובניגון, לשפוך את הלב ולהרבות תפילה ותחנונים. מצמרר היה להזכר בתנאים של השנים שקדמו, כמה גדולה היתה ההקלה...
וכל זה איננו מספיק
ועדין, עדין היה הרבה מאוד מה להוסיף.
יהודי חסידי, לפני שהוא ניגש אל מקום קדוש כזה, מחפש את המקווה... אבל למרות שכולם ידעו שהיה מקווה של מעין מיים חיים באזור – אי אפשר היה לגשת אליו.
הכנסת אורחים ליז'ענסק בנו מקווה שתוכל לשמש את הציבור. החידוש העצום היכה גלים בין הבאים, ותור ענק השתרך מול המקווה.... בור טבילה אחד מול אלפי אלפי יהודים - - -
היה צורך דחוף להחליף את המים, וצורך דחוף עוד יותר למצוא סידור כזה שההחלפה תהיה מהירה ותאפשר את זרימת הקהל אל המקווה וממנו. הכנסת אורחים ליז'ענסק שכרו בכל יארצהייט טנק ענק של מים חמים מבית חרושת לבירה הממוקם בליז'ענסק, (בית חרושת ששמו ליז'ענסק, לפני השואה היה בבעלות יהודית!) וכמה פעמים במשך היממה נערכו להחלפה מהירה של המים במקווה.
ועדיין לא היה זה מספיק.
בהכנסת אורחים ליז'ענסק החלו לדבר על בניה רצינית של בורות טבילה גדולים יותר, שיוכלו להכיל בעת ובעונה אחת כמות רבה של אנשים. תוך כדי רכישת שטח והקמת תשתיות, התברר כי השטח שנקנה הוא לא פחות מאשר שטחו של בית המרחץ העירוני של ליז'ענסק שלפני השואה, ועל המקום הזה ממש עמד המקווה לפני השואה! קל לתאר את ההתרגשות. הידיים עוסקות במלאכה והלב בוכה על קהילת ליז'ענסק, שכמו רוב קהילות פולין נלקחה אל המוות. האם הספיקו היהודים לטבול לפני שמסרו את נפשם על קדוש השם?!
עכשו, כבר היו שני בורות טבילה, מלתחות מאובזרות, ובעיקר – מקווה ללא הפסקה. כשהחליפו את המים באחד נכנסו אנשים אל השני, לסירוגין. רווחה ירדה על הבאים לציון הקדוש.
ועדיין, עדין רוקמים בהכנסת אורחים ליז'ענסק חלומות יקרים מפז. מעין המים, עליו היה בנוי המקווה של הנועם אלימלך בעצמו - קיים באזור. מפות ישנות מצביעות על קיומו, ונחוצה עוד עבודת שטח, הסדרי רכישה ובניה מחדש, כדי שאפשר יהיה לברך על המוגבר מלזכות את הקהל בטבילה באותו מעין עצמו בו טבל הרבי רבי אלימלך.
וכמו כל הרעיונות שהיו נשמעים מופרכים תחילה אבל הפכו להיות מציאות קבועה ועומדת, גם החלום הזה יתממש, בס"ד, עוד תראו...
עוד ועוד יהודים נמשכים ובאים
כצפוי, גברה הזרימה אל ליז'ענסק ככל שנקפו השנים. התנאים שהשתפרו משכו עוד ועוד אנשים, מכל הגילאים. ליז'ענסק משכה את הלב שבחבלי קסם, ומי שהיה ביארצהייט בשנה זו – שוב לא יכול היה לעבור את היארצהייט של השנה הבאה בלי לבוא שוב. כמויות האנשים הכפילו את עצמן. הקרצ'מע הקטן נעשה צפוף מהכיל...
'הכנסת אורחים ליז'ענסק ' בחנו בהתרגשות מתפעמת את המצב: הרבי רבי אלימלך זיע"א קורא לילדיו לבוא, והילדים באים... מגיעים ומרכינים ראשם על קברו, מתקרבים ומתיפחים, נצמדים ושופכים לחיקו את כאבם וקשייהם. הרהורי תשובה מפעמים בהם, רגשות קודש טמירים מהבהבים בליבם. מי שהיה כאן – איננו אותו אדם שהיה. מכאן מטפסת הדרך מעלה מעלה...
סיפורי ישועות רבים מספור מתגלגלים בין הציון לאוהל, בין בית המרזח הישן לבין המקווה התוססת והומת האדם. זה היה צריך שידוך לבנותיו הבוגרות – ונושע, אחר היה צריך בנים, ההוא היה לו בן חולה מאוד שנתפרא והשלישי חזר אל נס גלוי: אחרי שנים של פרנסה כושלת נקרא לעמוד בראש מפעל מצליח...
סיפורי הישועות מושכים עוד ועוד אנשים, קשיי יום, מרי נפש. איש איש והזוודה שבידו – ועמך ישראל צריכים מקום להיות בו! צריכים פינה להניח ראש דואב מחמת טלטולי הדרך, זקוקים לצלחת של מרק חם, ולא רק לכוס תה או קפה שעוגיה לצידם.
ב'הכנסת אורחים ליז'ענסק' ראו והתפעמו, וגם עשו מעשים...
אז, והיום
כיום, משמש בנין בית המרחץ ההוא למבנה תלת קומתי, המאורגן כולו לצרכי הבאים. יש שם בית כנסת מאובזר בכל הדרוש, ישנו מטבח מאולתר המספק שירותי הסעדה (בחינם, כמובן!) לכל הבאים, יש חדרי שינה שאפשר למצוא שם מנוח לכמה שעות, יש שורת מקוואות כשרים להמדרין עם מתקני חימום מיוחדים, וחדרי מלתחות נוחים.
ועדין עוד היה מה להוסיף.
מאות כהנים מגיעים בכל שנה אל הציון הקדוש. מאז ה'תפארת שלמה' שהיה כהן בעצמו והגיע לליז'ענסק, הולכים בדרכו עוד אלפי אלפי כהנים, במשך כל השנים. אבל בעוד לציבור הכללי היה אוהל להגן מפני הרוחות המקפיאות - הכהנים נאלצו לעמוד תחת כיפת השמים, בקור האימתני ובשלג. הכנסת אורחים ליז'ענסק שוכרת בכל שנה קראוון ענק, ענק, מחומם שמשמש בית כנסת לכהנים שאינם ניגשים עד הציון, אבל יכולים לצפות עליו מתוכו. חלונותיו של הקראון צופים על הציון ממש!
ביארצהייט נשכר מתחם מקורה ממול שטח בית הקברות, מתחם המכיל את המוני הבאים, ומאפשר להם לסעוד את ליבם בנחת ובכשרות מהודרת, להתחמם ולאסוף כוח.
בקרצ'מע הישן – ששיכוריו הציקו למתפללים וגזלו את מנוחתם ותפילתם - מתנהלים היום חיי שטיבל פעלתניים, ועוד היד נטויה...
"הכנסת אורחים אמיתית"
"הכנסת אורחים אמיתית" אומרים אנשים כל שנה, ודמעות התרגשות מנצנצות בעיניהם. "הכנסת אורחים – בין לעניים, בין לעשירים! אפילו הגביר הגדול ביותר לא ימצא כאן פת ישראל או חלב ישראל למזוג לכוס הקפה שלו, לא ימצא כאן מקום יהודי אחר להניח בו את עצמותיו ולחמם בו את כפות ידיו הקפואות". 'הכנסת אורחים ליז'ענסק ' היא היום כל כך ברורה ומובנת מאליה, שאי אפשר, אי אפשר להעלות על הדעת מה היו עושים בלעדיה!
"מי שרוצה שיהיה לו יראת שמיים באמת, יילך על ציון של קבר הרבי רבי אלימלך ויתפלל שם – ודבריו ישאו פירות"
(רבי מאיר מפרימישלאן)
"הרבי רבי אלימלך הבטיח את כל מי אשר ילך על ציון קברו, שלא ימות בלא תשובה"
(מקורות רבים בספרי חסידות)
היארצהייט
בכ"א אדר חל יום היארהייט – ההילולא – של הרבי רבי אלימלך מליז'נסק זיע"א.
כולן נקבצו באו לך
מי שנמצא ביום כ"א באדר בליז'ענסק, עלול לחשוב שהגיע בטעות למירון- - - קהל עצום, התרגשות גואה על גדות, תחושות של כיסופין וערגה הופכות להיות מוחשיות כמו רעב וצמא פיזיים. קדושה עוטפת את המקום, הלבבות נפתחים, נפתחים.
אור יקרות מאיר את כל המתחם. פרוז'קטורים ענקיים המון כסף הופכים את כל הסביבה למוארת כבאור יום. נהירה המונית בלתי פוסקת זורמת פנימה, זורמת – וכמעט שאין רואים מישהו יוצא.
כמו ארץ הצבי הכווצה ונמתחת – מקבל האוהל לתוכו את כל הבאים, ואין המקום צר לאף אחד. אלו נכנסים ואלו יוצאים לפנות מקומם לבאים אחריהם, ושוב יוצאים ונכנסים, בעין טובה ובנפש חפצה, גופים הרבה שהופכים להיות נשמה אחת, לב אחד ההומה ומייחל, משתוקק ומתפלל.
הכנסת אורחים ליז'ענסק הקימו מחיצה מיוחדת בין גברים לנשים, ואיפשרו גם להן להתקרב, מאחור, אל הציון ככל האפשר.
גדולה לגימה
לפני שניגשים אל הקודש פנימה, מרגישים יהודים שהם צריכים 'להפשיר'. המפגש עם הקור העז והדרך הארוכה מאבנים את הגוף ואת הנפש.
הפתרון נמצא במתחם ממול...
שטח גדול מימדים, בו מוגשות מנות בקצב בלתי יאמן. מרק ירקות רותח משיב את הנפש, קוגל אטריות מתובל כדבעי ופשטידת תפוחי אדמה ערבה לחיך – והנשמה חוזרת אל משכנה הגופני. מנוחת הנפש המושגת מכמה דקות כאלה, מטעימה הכרחית כזאת -משפיעה על התפילה בצורה שאי אפשר להאמין...
סועד מתיישב ואחר קם, אלו יוצאים ואלו נכנסים, והמנות נערכות על השולחנות בקצב אוטוסטראדי, נאכלות בהנאה וגוררות שורה של ברכות, לפניהן ואחריהן. מתקני השתיה אינם נחים לרגע. צוות ענק של מתנדבים עומד על הבאים לשרתם, וריקוד פנימי מניע בזריזות את הבאים ואת היוצאים, את הסועדים ואת המגישים.
בציון עצמו נמצאים אנשים מכל הסוגים, מכל קצוות הקשת החרדית, כל אחד מהם כמו בן יחיד - - - זה שופך תחינה מלאת דמעות, מעתיר ומייחל בכל כוחו והלב נצבט למראה צערו, והאחר מהלל ומרנן, שש ומודה ומרקד. אלו מתפללים ואלו מזמרים, והמיה אדירה עולה השמימה.
אירוח בהילולה, שבתות ובימות השנה
הכל התחיל מן היארצהייט - - -
כשחל יום ההילולא של הרבי רבי אלימלך ביום שישי או במוצאי שבת, נוצר קושי עצום על הבאים לפקוד את ציונו. קשה להקדים ולבוא בזמן שאפשר יהיה לחזור בערב שבת, קשה עוד יותר להשאר בפולין הזרה והמנוכרת למשך שבת שלמה. יהודים רצו לבוא, חלק אמנם באו במסירות נפש ממש, אבל כמה נאלצו לוותר?!
בהכנסת אורחים ליז'ענסק ראו – ועשו.
ההתארגנות לשבתות אירוח היא לא קלה.
אלף שלוש מאות עד אלף וחמש מאות אנשים (גברים בלבד) מתארחים בשבת יארצהייט בליז'ענסק. 1500 אנשים שצריכים לדאוג להם לאוכל, לשתיה, למקום לישון, למידה כלשהי של פרטיות, למגבת נקיה, למקום תפילה, למקום אוכל, למצעים (קור של מינוס 20 מעלות, לפעצים. הלא תמיד יוצא היארצהייט בשיא החורף!), לחימום – ולמה לא?
להכנסת אורחים ליז'ענסק ישנם היום בנינים אחדים, שיש בהם גם חדרי לינה. מאה וחמישים איש יכולים להסתדר בהם בנוח. הכנסת אורחים ליז'ענסק שוכרת את מבנה בית הספר העירוני, וחדרי הכיתות הופכים – בהשגחה קפדנית ומסורה – להיות חדרי מלון נעימים ונוחים. מיטות מתקפלות, מצעים, מגבות – עוד 250 איש מתמקמים שם.
אבל מה עם השאר?!
הכנסת אורחים ליז'ענסק שוכרים מהעיריה את אזור השוק המקומי. אזור רחב ידיים, ריק ונוח. עוד הם שוכרים אוהל ענק, ענק, ומתקן חימום אגדי בעל הספק עצום, הנופח פנימה אויר חם, כמו מפזר חום כביר מימדים. האויר באוהל חמים ונעים לשהות בו, למרות הקרה שבחוץ. בפנים, מחולק השטח הענק ליחידות יחידות, מחיצות פלסטיק בעלות דלתות (!!!) מפרידות את השטח לחדרים בני ארבע מיטות כל אחד. כך מקבל כל אורח חדר סביר, פרטי למדי, נוח. מיטות מתקפלות שרכש הארגון, ותוספת של מיטות מושכרות שיש להוסיף כל שנה – נותנים לכל אורח מיטה 'אמיתית' לישון עליה. מכונות כביסה/יבוש ענקיות פולטות ללא הרף מגבות נקיות לכל דורש, וההרי סטים של מצעים יצפו את המיטות וינעימו לאורחים את השהות.
אוהל נוסף משמש לחדר האוכל, חדר אוכל של אלף וחמש מאות נפש...גם כאן מתקן חימום אדיר, שלחנות, כסאות – אלף וחמש מאות סועדים.
ובינתיים, עובד המטבח בתפוקה מלאה, ומשטחי מזון מגיעים אף מישראל. סעודות השבת עשירות ומלאות, סוגים אחדים של דגים, בשר בשתיים או שלוש צורות הגשה ותוספות רבות, מרק עוף רותח ולפתן מענג – הלא שבת היא זו, שבת מיוחדת ויש מצווה כפולה ומכופלת לענגה!
אהל -בית הכנסת קיבל תגבור של ספרי תורה, ובשבת הוא יתמלא מפה אל פה. שטריימלאך ימלאו את ליז'ענסק ויזכירו את הימים הטובים של לפני השואה. העיירה נכבשת מחדש, ועיניו של רבי אלימלך משקיפות ממקום - --
הלא זו העיירה שלו! האם יכולים אנו לתאר לעצמנו כמה עצום ומרהיב המראה הזה? שבת בליז'ענסק !
את ההתרגשות – קשה היה להכיל...
"אדרבא תן בלבנו שנראה כל אחד מעלת חברנו" - הדי מילותיו המפורסמות של הרבי רבי אלימלך מתנגנים בעוצמה אדירה, אדירה, כאשר ליד השלחנות מסבים אלף וחמש מאות יהודיםמכל גווני הקשת, שטריימלאך לצד כיפות סרוגות, ספודיקים ליד כובעי 'קנייטש' והמבורגרים, כתנות-פסים עם חליפות ארוכות ותלבושות ססגוניות ליד ה'יישוב הישן'. כל אחד רואה אך ורק את מעלותיו של חברו, וכולם כאחד סמוכים ונראים לציונו הקדוש של הרבי זיע"א.
שבת בצוותא, שבת של התעלות, של הרהורי תשובה, של ההפעלה אל על - - -
שבת יארצהייט בליז'ענסק היא שבת שמעלה את הנפש, שהופכת את המהות ומשנה אותו מן היסוד. מי שלא ראה שבת של התעלות, לא ראה שבת מימיו...
אבל שבתות היארצהייט לא נשארו היחידות.
האש הבוערת בליז'ענסק מושכת אליה יהודים החפצים להתעלות מעל עצמם, לצאת מתוך אוירת ימי החולין ולהתקדש – גם בשאר ימות השנה. 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' פתוח בכל יום בשעות הבוקר-צהריים, ובכל עת מוכנה שם מנה חמה לכל דורש. בשעות אחרות, ניתן להגיע אל המקום בתיאום מראש. השמירה על המקום ממשיכה כל השנה, מים חמים יימצאו במקוואות ומקום לינה בתאום מוקדם. מפות, מפתחות, הדרכה -כל אלו נמצאים, מחכים לאורחים שיבואו!
'הכנסת אורחים ליז'ענסק' מקבל היום את פניהם של הבאים לשבתות אירוח, על פני כל השנה. קבוצות כאלה תקבלנה 'בית מלון' חינם, סעודות שבת וחג, חדרי לינה מאובזרים, בית כנסת ומקוואות – ללא כל תשלום!
למעשה, כל השירותים הנצרכים נמצאים היום באותו בנין, תוך שמירה מקסימלית על נוחות ופרטיות לכל הבאים.
בשנים האחרונות כמחצית(!!!!) משבתות השנה תפוסות על ידי קבוצות.
לתאום מראש -לפחות שלושה שבועות קודם התאריך המיועד – אנא פנו לטל
