מעשה אמיתי
הקור היה כ-20 מעלות תחת לאפס. שלג לבן כיסה את ליז'ענסק, ורק צמרות העצים בצבצו בחשיכה. הקפאון שלט בכל. אוטובוס מקרטע עוצר בצד בית העלמין, ומתוכו נפלטים יהודים מכורבלים, עטויי כפפות וצעיפים, שהבל פיהם קופא בעודו באויר.
אחרון היורדים משך את תשומת לבי.
יהודי מבוגר, מבוגר עד מאוד - - -בתוך כל המעילים והצעיפים היה נראה כבן מאה, אם לא למעלה מזה. רועד כולו מחולשה וממאמץ הוא נתמך ביד בנו, יהודי בגיל העמידה, גם הוא אינו צעיר...
"יש כאן מקום לתת לאבא לנוח?" שואל הבן בחרדה, מנסה לייצב את אביו החלוש, בטרם ימעד בשלג הגבוה.
"יש, ברוך השם! אם היית בא לפני שנתיים – לא היה אפילו מקום להכנס אליו", עונה איש 'הכנסת אורחים ליז'ענסק'. הוא עוזר לבן לשאת את האב הישיש לחדר מחומם, ורק משהשכיבוהו על מיטה וריפדוהו בכרים וכסתות – הרשו לעצמם להפשיר גם הם את ידיהם הקפואות.
"תגיד לי, בבקשה", לא יכול היה איש 'הכנסת אורחים ליז'ענסק' להתאפק. "גם לי אבא מבוגר, אפילו לא ישיש עד כדי כך - - -לא היה עולה בקצה דעתי לגרור אותו עד כאן! וכי נשתבשה עלייך דעתך? יהודי כמו אביך מקומו בבית חם ומוסק, ולא בטלטלות כאלו לתוך הקרח, בנסיעה המשברת אף גופם של צעירים!"
"וכי מה אעשה?" מתנצל אותו בן מסור "ביום הולדתו ה90 קרא לי אבי והשביעני לקחתו לליז'ענסק, "קרבו ימי למות ואיני רוצה לעזוב את העולם ללא תשובה... רוצה אני להיות ולו לרגע אחד בציונו של רבי אלימלך. אחת היא לי אם יחזירוני על עגלת מתים!"
ועיני שניהם זולגות דמעות חמות |
|
הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק
רבי אלימלך ויסבלום מליז'נסק זיע"א נולד לאביו רבי אליעזר ליפמן בשנת ה' תע"ז, בעיירה טיקטין שבפולין, ונפטר ביום כ"א באדר ה'תקמ"ז - בליז'ענסק. ככל שגדול היה רבי אלימלך, כן גדולה היתה ענוותנותו וגדולה היתה צניעותו. את הוד קומתו ואת ראשו המגיע השמימה – הסתיר בכל הכוח. ואנו – אין לנו אלא מה שליקטנו פירורי פירורים, זהרורי אור מחייו של ענק הרוח, מספריו ומחיבוריו .
ממעצבי עולם החסידות
רבי אלימלך היה תלמידו הדגול של המגיד ממעזריטש זיע"א – ממשיך דרכו של הבעל שם טוב הקדוש, והמנחיל העיקרי של תורת החסידות בדור ההמשך. המרכז הרוחני שהקים בליז'ענסק היה ממעצבי דרכה של החסידות בכללה ואבן שואבת להמוני המוני יהודים, שבאו לפקוד את חצרו ולהתבשם מתורתו ומקדושתו.
גם בחייו, היתה הנסיעה לליז'ענסק מקובלת בעם כפועלת ישועות. הרבי רבי אלימלך רומם את רוחם של חסידיו, וגם אלו אשר הגיעו כדי לקבל ברכה עבור צר ומצוק, דווי וצער – קיבלו קודם כל מטען רוחני שהחייה את נפשם והגביה את רוחם. ליז'ענסק הםכה להיות מרכזם של מבקשי השם. בעל התפארת שלמה מראדומסק, אפילו שהיה כהן, נסע לשם והמריץ חסידים אחרים לנסוע. כי מי שהיה איננו בשום פנים מי שלא היה...
אחרי פטירתו, הפך ציונו הקדוש למקום סגולה ראשון במעלה, ולאורך כל השנים התקימו נסיעות בדירות בערב ימים נוראים ובתאריך היארצהייט – כ"א אדר.
קדושה ושגב
דרכו המיוחדת של הרבי רבי אלימלך, ביראת שמים טהורה, בענווה שאין דומה לה ובמסירות עצומה למען כל יהודי ויהודי ליכדה סביבו חסידות לוהטת, והשפיעה בעוצמה על כל הפרט ועל הכלל.
"חמש מאות שנה קודם הולדתו ניזון העולם בזכותו, שתי ידיו – כשתי לוחות הברית ועשר עצבעותיו כעשרת הדברות". אמר עליו קדוש ישראל מרוזין זיע"א.
המוני החסידים ספגו ממנו את דרכו הטהורה, קיבלו ממנה עצה ותושיה, ברכות רפואה וישועה, אולם בעיקר קיבלו ממנו דרך תיקון ותשובה, דרך צמיחה והתעלות.
הרבי של כל הרבע'ס
לפני פטירתו, סמך הרבי רבי אלימלך את ידיו על ארבעה מתלמידיו המובהקים, והפך כל אחד מהם לעמוד חסידות בפני עצמו.
ל"חוזה מלובלין" הוריש את כוח הראיה –למרחוק,
למגיד מקוזניץ' - את הכוח הרוחני אשר בליבו הגדול,
לרבי מנחם מענדל מרימנוב – את כוחו הנשמתי של מוחו
ולרבי יהושע העשל מאפטא, ה'אוהב ישראל מאפטא' – את הכוח הרוחני של פיו הטהור.
ארבעת תלמידיו אלו הפכו להיות מנחילי מורשתו, כל אחד מהם בדרכו המיוחדת לו, סביב כל אחד מהם התלכדו חצרות ענק של חסידים ותלמידים ומהם מתמשכות השושלות עד עצם היום הזה.
תלמידים נוספים
רבי אלימלך השאיר אחריו, מעבר לארבעת תלמידים אלו, עוד עשרות רבות של תלמידים ענקי רוח: בעל המאור ושמש, רבי משה לייב מסאסוב, רבי נפתלי מרופשיץ, ועוד ועוד.
ספריו וחיבוריו
ספריו של רבי אלימלך, 'נועם אלימלך' על התורה – הפכו להיות אבן יסוד בחסידות. תפילה קודם התפילה שבתוכה בקשת 'אדרבא' המפורסמת, הנאמרת על ידי יהודים בהתשפכות הנפש מיוחדת, וה'צעטיל קטן' – אותו קונטרס נודע של הליכות והנהגות.
פטירתו ומקום מנוחתו
פטירתו של הרבי רבי אלימלך ביום כ"א אדר התקמ"ז הותירה בלב העם חלל אשר לא יוכל להתמלא. מקום ציונו של רבי אלימלך משמש עד היום כסגולה נפלאה ליראת שמיים ולישועות עצומות, אשר לא כדרך הטבע. מכל קצוות העולם באים יהודים להעתיר על ציונו ביום ההילולא, ושואבים משם חיזוק והתעלות. הבטחתו הכבירה כי 'הפוקד את קברו לא ימות ללא תשובה' – מושכת אליה רבבות רבבות חסידים, צעירים ומבוגרים, המגשימים בכל שאיפה בת שנים: לזכות לפקוד את ציונו של הרבי רבי אלימלך בליז'ענסק.
|